הפועל אומר לא רק מה עושים, אלא גם מתי. עבר — זה כבר קרה. הווה — זה קורה עכשיו. עתיד — זה עוד יקרה. וגם מי עושה: אני, אתה, היא, אנחנו. זה נקרא גוף.
הפועל כתב, בשלושה זמנים
| גוף | עבר | הווה | עתיד |
|---|---|---|---|
| אני | כתבתי | כותב / כותבת | אכתוב |
| אתה | כתבת | כותב | תכתוב |
| את | כתבת | כותבת | תכתבי |
| הוא | כתב | כותב | יכתוב |
| היא | כתבה | כותבת | תכתוב |
| אנחנו | כתבנו | כותבים / כותבות | נכתוב |
| הם | כתבו | כותבים | יכתבו |
איך מזהים את הזמן
עבר — הגוף נמצא בסוף המילה: כתבתי, כתבנו. עתיד — הגוף נמצא בהתחלה, באחת מאותיות אית״ן: אכתוב, תכתוב, יכתוב, נכתוב. הווה — אין סימן של גוף, והוא נשמע כמו שם תואר: כותב, כותבת, כותבים.
אית״ן = א, י, ת, נ
גם מילות הזמן עוזרות: אתמול, בשבוע שעבר — עבר. עכשיו, היום — הווה. מחר, בעוד שנה — עתיד. הפועל חייב להסכים איתן.
השלימו: "מחר אני ___ מכתב"
✗ מחר אני כתבתי מכתב
✓ מחר אני אכתוב מכתב
"מחר" אומר עתיד. בעתיד, ליד "אני", הפועל מתחיל ב־א: אכתוב.
איך אומרים בעתיד, עם "אני"?
✗ אני יכתוב
✓ אני אכתוב
י בהתחלה שייכת להוא: הוא יכתוב. לאני שייכת א: אני אכתוב. זו אחת הטעויות הנפוצות ביותר — גם אצל מבוגרים.
⚠️ בהווה אין גוף בתוך המילה. "כותב" יכול להיות אני, אתה או הוא — רק המילה שלפניו אומרת מי. לכן בהווה חשוב לבדוק זכר ונקבה, יחיד ורבים.
💡 לא בטוחים באיזה זמן? נסו להוסיף לפני הפועל "אתמול", "עכשיו" או "מחר" — רק אחד מהם יישמע נכון.
באיזה זמן הפועל "שיחקנו"?
התשובה: עבר. הסיומת נו בסוף — הגוף "אנחנו" בסוף המילה, וזה סימן לעבר.
איזה פועל הוא בעתיד?
התשובה: נלמד. נ בהתחלה — מאותיות אית״ן. "נלמד" הוא אנחנו בעתיד.