השורש אומר על מה מדובר. הבניין אומר איך: מי עשה, למי זה קרה, ואם מישהו גרם למישהו אחר לעשות. בניין הוא תבנית קבועה שמלבישים על השורש.
שורש אחד, כמה בניינים
| פועל | בניין | מה קרה |
|---|---|---|
| שבר | קל | דני שבר את הכוס — דני עשה |
| נשבר | נפעל | הכוס נשברה — זה קרה לכוס |
| למד | קל | נועה למדה — נועה עשתה |
| לימד | פיעל | המורה לימד את נועה — גרם לה ללמוד |
| לבש | קל | הילד לבש מעיל |
| הלביש | הפעיל | אמא הלבישה את התינוק — גרמה לו ללבוש |
ארבעה בניינים ראשונים
לכל בניין יש סימן שאפשר לזהות בעבר, בגוף "הוא". בקל — רק אותיות השורש. בנפעל — נ בהתחלה. בפיעל — י אחרי האות הראשונה. בהפעיל — ה בהתחלה ו־י לפני האות האחרונה.
פעל · נפעל · פעל · הפעיל
איך מזהים
| בניין | סימן בעבר | דוגמאות | לרוב זה |
|---|---|---|---|
| קל (פעל) | אין תוספת | שמר, כתב, גדל | הפעולה הפשוטה |
| נפעל | נ בהתחלה | נשבר, נסגר, נכתב | משהו שקרה לדבר |
| פיעל | י אחרי האות הראשונה | לימד, סיפר, דיבר | פעולה, לפעמים חזקה יותר |
| הפעיל | ה בהתחלה, י לפני הסוף | הלביש, הגדיל, הדליק | גרם למישהו או למשהו |
באיזה בניין הפועל "לימד"?
✗ קל — כמו למד
✓ פיעל
לימד ולמד הם מאותו שורש, אבל לא מאותו בניין. י אחרי האות הראשונה היא סימן של פיעל, והמשמעות השתנתה: לימד = גרם למישהו ללמוד.
⚠️ בלי ניקוד, "למד" יכול להיות למד (קל) וגם למד (פיעל). כשהמילה לא כתובה בכתיב מלא, קוראים את המשפט: "המורה למד את הילדים" — המורה לא למד, הוא לימד.
💡 שאלה אחת עוזרת כמעט תמיד: מישהו עשה, או שזה קרה לו? "הדלת נסגרה" — לדלת קרה משהו, ו־נ בהתחלה. זה נפעל.
באיזה בניין הפועל "נשבר"?
התשובה: נפעל. נ בהתחלה, והכוס לא שברה כלום — היא נשברה. זה נפעל.
מה פירוש "הגדיל"?
התשובה: גרם למשהו להיות גדול יותר. הגדיל בהפעיל — ה בהתחלה, ו־גרם למשהו. מי שגדל בעצמו — גדל, בקל.