"דנה כתבה את המכתב" ו"המכתב נכתב על ידי דנה" מספרים אותו סיפור. ההבדל הוא במי עומד במרכז: במשפט הראשון — דנה, שעשתה. בשני — המכתב, שמשהו נעשה לו.
פעיל וסביל
במשפט פעיל, מי שעושה הוא הנושא. במשפט סביל, מה שנעשה לו הוא הנושא, והפועל בבניין סביל. מי שעשה מופיע אחרי "על ידי" — או לא מופיע בכלל.
כתב ← נכתב · סידר ← סודר · הדליק ← הודלק
הופכים משפט פעיל לסביל
| פעיל | סביל | הבניינים |
|---|---|---|
| דנה כתבה את המכתב | המכתב נכתב על ידי דנה | קל ← נפעל |
| המורה סידר את הכיסאות | הכיסאות סודרו על ידי המורה | פיעל ← פועל |
| אבא הדליק את האור | האור הודלק על ידי אבא | הפעיל ← הופעל |
שימו לב לשורה השנייה: הנושא החדש הוא "הכיסאות" — רבים, ולכן גם הפועל ברבים: סודרו. הפועל הסביל מתאים לנושא החדש, לא למי שעשה.
הפכו לסביל: "הילדים ניקו את הכיתה"
✗ הכיתה ניקתה על ידי הילדים
✓ הכיתה נוקתה על ידי הילדים
"ניקתה" הוא עדיין פעיל — כאילו הכיתה ניקתה משהו. ניקה בפיעל, והסביל של פיעל הוא פועל: נוקה, ולנקבה — נוקתה.
⚠️ משתמשים בסביל כשלא יודעים מי עשה, או כשזה לא חשוב: "החלון נשבר בלילה", "הטיול בוטל". לכן במשפט סביל לפעמים אין "על ידי" בכלל — וזה תקין.
💡 איך בודקים? שואלים: מי עשה את הפעולה? אם התשובה היא הנושא — המשפט פעיל. אם הנושא רק "קיבל" את הפעולה — סביל.
מה הסביל של "הדליק"?
התשובה: הודלק. הדליק בהפעיל, והסביל שלו בהופעל: הודלק.
באיזה משפט הפועל סביל?
התשובה: השיעור בוטל.. בוטל — בבניין פועל. השיעור לא ביטל כלום; מישהו ביטל אותו.